<h1>פסקי או"ז — חולין</h1>
<h2>דף כב.</h2>
לדברי ר"ת וריב"א ור"י לב עוף שנתבשל עם העוף או עם הבשר אוסרו אם אין בו ששים. לדברי רש"י וראב"ן הלב אינו אוסר כלל. אבל אם היה הלב דבוק בחתיכה של עוף היה אוסר החתיכה [לפי] שאין בה כדי לבטל הדם שבחלל הלב כדמוכח מדברי רבינו אב"ן דדווקא בעוף שלם הוא דמתירו. אבל אם נצלה הלב עם שמנונית של איסור או שנתבשל הלב [עמו] אסור מפני שהוא בולע, דלגבי שמנונית לא אמרינן שהוא שיע כדברי ריב"א ור"י. ואפשר שפיר שגם רבינו אב"ן ורש"י מודים לדבריהם בהא, דלגבי שמנונית לא מהני שיע. [או"ז סי' תסד]. טלה או תרנגול שמילאום בבשר ושניהם אינם מלוחים לא הפנימי ולא החיצון, אפילו הכי שרי. וכן אם פשטיד"א מסולת נקיה ושם בה בשר שלא נמלח כלל מותר אפילו אסמיק מוהל שבתוך הלחם. ואם היה קמח נקי כעין שלנו שאינו סולת, זיג, פירוש שאין מראה אודם כלל במוהל בשר כשזב בלחם שרי, ואי לא לא. דשאר קימחי, אסמיק אסור לא אסמיק שרי. והואיל ונפיק מפומיה דרש"י אין אנו רשאין להתיר בכל אלו עד שלכל הפחות יהא נמלח כמליחת צלי. וריב"א ור"י אוסרין בפשטידא אא"כ יהא נמלח הבשר שבתוכה כדרך שמולחין לקדירה ושהה כל צורכו במלח. ומה שהספר מחלק בין סולת נקיה לשאר קימחי, זהו כעין [שאנו רגילין לעשות] בקרקבן ובני מיעים של תרנגולים שמשימים אותם בשפוד וטחין סביב בעיסה קלושה. [או"ז סי' תסד].
